אריק גלנסקי: דעות, בעיקר על טכנולוגיה

הנושא של טורנטים (torrents) הוא נושא חם כבר מספר שנים, במיוחד כשמדובר במוזיקה. מזמן כבר אמרו שה-mp3 הרג את המוזיקה, לאחר מכן האשימו את Napster, ואז את eMule, אחרי זה גם Kazaa ולבסוף אתרי הטורנטים למיניהם. מצד השני דיברו על השיתוף של מוזיקה כדרך לפרסום והפצה ובקיצור בלאגן משפטי ומוסרי שלם, אבל השאלה שנשארה במרכז היא: האם שיתוף מוזיקה מועיל או מזיק למוזיקה?

כל הטיעונים ששמעתי עד היום דיברו על זכויות האמנים מול זכויות משתמשים (מול זכויות האולפנים, אבל אותם אף אחד לא ממש אוהב). אלה חשובות ואלה חשובות ואני ממש לא מתכוון להכריע ביניהן. מה שאני כן מתכוון לעשות זה להכניס צד חדש לוויכוח, אחד שעד כמה שידוע לי אף אחד לא הכניס למשוואה עד כה: ההיסטוריה.

מה קשורה ההיסטוריה אתם שואלים? אני אסביר:

יש המון הרבה ניסיונות לאסוף, לשמר ולהנגיש מידע מכל הסוגים. העוסקת העיקרית בנושא היא גוגל אבל היא ממש לא לבד. בין אם מדובר על שירותי מיפוי עד לרמת צילומי הרחובות ולא רק מהלוויין, סריקת הספרים האינטנסיבית, צילומי הקורסים השונים באוניברסיטאות ברחבי העולם שמעלות אותם לאינטרנט ועוד דוגמאות רבות. אנחנו הדור הראשון בהיסטוריה שמתיימר לשמר את המידע שיש לו במלואו. פעם היה מספיק ציור קטן על קיר המערה או ספר אחד שמדבר על כל ההיסטוריה מבריאת העולם (דווקא יצא לא רע), אבל אנחנו לא רוצים ספר אחד אלא את כולם. לא סתם כולם מדברים כיום על עידן ה-Big Data כדבר הגדול הבא בעולם המחשוב, אנחנו אוספים כל כך הרבה מידע שמתבקש לנתח אותו ולהסיק מסקנות, אבל זה הופך לקשה מרגע לרגע. אבל בעולם המוזיקה, מי אחראי לקטלג ולאסוף את כל המוזיקה שלנו? כל המוזיקה בעולם ממש כמו כל הרחובות? אני בטוח שיש כאלה שמיד יענו שאפל עושה את זה בחנות iTunes, אחרים כנראה יטענו דווקא ל-Pandora עם הגנום המוזיקלי שלה אבל לי יש טיעון טוב בהרבה, קוראים לו What.cd והוא אתר שיתוף מוזיקה מבוסס טורנטים (אתם יכולים להיכנס ללינק, אבל האתר בהזמנה בלבד).

רק לשם הדגמה בואו ניקח את פנינת הפרסום הגדולה ביותר של iTunes, הביטלס. בנובמבר 2010 אפל הגיעה לסיכום עם מחזיקי הזכויות על המוזיקה של הביטלס והם לראשונה מופיעים בחנות iTunes. אפל כל כך גאה בזה שהיא הקימה להם דף נפרד ומרשים ובו נמכרים 25 אלבומים של הביטלס, הכוללים את 13 ההפצות הרשמיות ועוד כמה אוספים. את הדיסקים הללו הם מוכרים בקידוד הבית של iTunes שהוא קידוד של 256kb.

גם ב-What.cd ניתן למצוא את כל האלבומים של הביטלס. למשל את האלבום הלבן (“The Beatles”) ניתן למצוא ב-22 גרסאות שונות, ביניהן הגרסה הרשמית משנת 1968שהופצה כתקליט והגרסה המעובדת מחדש (remasatered) משנת 2009 אבל גם הגרסה המיוחדת לציון 30 שנה והגרסה הבלתי נשכחת שהופצה ביפן בשנת 1982 ועוד 18 גרסאות אחרות. כל אחת מהן קיימת במספר פורמטים, ביניהם FLAC, שהוא פורמט loseless, הנאמן ב-100% למקור. פורמט 320kb, 256kb, 192kb ועוד. בסה”כ יש ב-What.cd מעל ל-300 ”אלבומי ביטלס שונים” ויותר מ-1300 גרסאות איכות שונות. זוכרים את ה-25 אלבומים ב-iTunes באיכות 256kb?

האנשים בWhat.CD הם אודיופילים פדנטים מהשורה הראשונה ואוסף המוזיקה המצטבר שם הוא מרשים ברמות שקשה לתאר. יש כאלה שיקראו להם גנבים ונצלנים, אחרים יקראו להם לוחמים למען חופש התרבות, אני קורא להם היסטוריונים של מוזיקה. אבל בעיקר בוכה על היום שבו האוסף הזה ימות מבלי שמישהו ייתן לו את הכבוד הראוי וירכז את כל המידע העצום שבתוכו כך שיהיה זמין לכולנו.

* כסת"ח: אין הכותב משתף קבצים לא חוקיים בעצמו או מעודד אתכם לעשות זאת בלה בלה בלה…