אריק גלנסקי: דעות, בעיקר על טכנולוגיה

הפוסט הזה התחיל מזה שקראתי את הכתבה בדה מארקר: הטובים להנדסה ומשפט אחד הקפיץ אותי מיד חזרה לימי הצבא:

"זהו ההבדל בין מהנדס תוכנה ותוכניתן. הממר"מניקים כותבים קוד, והמהנדסים הופכים להיות ראשי צוותים ומובילי מחקר ופיתוח. מהנדס שלמד ארבע שנים בטכניון שונה מילד שסיים קורס של ממר"ם, יוקרתי ככל שיהיה"

על המשפט הנהדר וחסר שמץ  של אמת זה אחראית סא”ל קרן בן נתן קרוגר, ראש מינהל כוח אדם טכנולוגי ומחקר. אחרי שקראתי אותו כבר התחלתי לתכנן את התגובה שלי. איך אני הולך לספר שמתוך תשע שנות שירות רק שני מפקדים ישירים שלי היו עתודאים ולעומת זאת אני פיקדתי על שישה. איך הגעתי עם שני עתודאים לאותו הצוות וישבנו שלוש שנים שולחן ליד שולחן ועשינו בדיוק את אותו התפקיד כשכל משימה יכולה להגיע בקלות לכל אחד מאתנו בצורה שווה ולעולם לא הרגשתי נחות לעומתם, פרט לימים שבהם אני נאלצתי לשבת בשמירות ולבזבז את כל ההכשרה שלי על בזבוז זמן צבאי בעוד שהם עשו הרבה פחות תורנויות וגם הן היו כקצינים תורנים – לא בבוטקה. ואז פתאום הבנתי. הבנתי שהפוסט הזה לא באמת מעניין אף אחד. זה בדיוק סוג הוויכוחים שממרמניקים ועתודאים מנהלים יום-יום במשרד המשותף שלהם והם לא צריכים עזרה ממני.

פתאום התפניתי לקרוא את שאר הכתבה והבנתי דבר נוסף, מדובר פשוט בפרסומת לעתודה. בפרסומות מעוותים קצת את האמת, בין אם מדובר בכתבה במגזין מכובד למדי או כשמדובר על צבא שהוא ארגון מכובד למדי, כשעושים פרסומת צריך לעגל פינות ואם זה אומר שמספרים לעתודאים שהם האליטה של עולם התכנות בצבא – שיהיה ככה, אולי עוד מישהו יחתום.

הפוסט שאני רוצה לכתוב הוא דווקא פרסומת למסלול התוכניתנים / ממר”מניקים / בסמ”חניקים. פרסומת שמבוססת על אמת – לפחות האמת שלי (כי אנחנו מזמן כבר לא נאיביים לחשוב שאמת זה דבר אבסולוטי) ושיש בה אזכור גם לצדדים הפחות טובים.

אז למה אני, בוגר קורס בסמ”ח לתכנות (שרוב המדינה עדיין קוראת לו ממר”ם) שבדיוק בחר להשתחרר לא מכבר, חושב שזה מסלול טוב?

הקורס

קורס תכנות אינו קורס מושלם, אבל ב-6 חודשים מצליחים ללמד את התוכניתן הממוצע לפחות שני דברים חשובים:

1. עקרונות התכנות – אין ספק שיש דברים שלומדים בתואר מדעי המחשב שחשובים למקצוע, אבל מבחינת היכולת לכתוב קוד, תוכניתן בוגר קורס תכנות לא נחות מבוגר תואר אוניבסיטאי ממוצע.
2. היכולת ללמוד שפות חדשות – זה השוס הגדול בקורס תכנות. כשאתה לומד קרוב ל-10 שפות במהלך ששת חודשי הקורס, גם אם חלקן ברמה שטחית, אתה מבין שהכל אותו %&$*. שאתה יכול להתמודד עם כל שפה ושאין שום סיבה ש-syntax חדש יפחיד אותך. שיעור קטן ששווה הון בהמשך הקריירה.

ההכשרה

כשאתה מגיע לחברה פרטית מצפים ממך שתוכל להתחיל לעבוד. כמובן שתצטרך הכשרה ואפילו ישלחו אותך לשבוע קורס בג’ון ברייס עם ארוחות צהריים מפנקות והכל אבל אף חברה לא תהיה מוכנה לקחת על עצמה שנה של הכשרה. זהו כנראה היתרון הכי גדול במסלול הזה. אתה מקבל ליווי צמוד (יותר או פחות) מתוכניתנים מנוסים (יותר או פחות) שפשוט מלמדים אותך את המקצוע. הם עושים זאת באהבה (יותר או פחות) ובאחריות (לרוב יותר) בידיעה שללמד אותך טוב לא מסכן את המשרה האישית שלהם ומצד שני תורם לבטחון מדינת ישראל. גם בוגרי תואר וגם בוגרי קורס תכנות לא באמת יודעים לתכנת בסוף הלימודים, אבל ההכשרה הזאת עושה את כל ההבדל.

הניסיון

יש חברות ויש חברות. בחלקן תוכל כבר ביום השני להתעסק בדבר הכי חשוב וקשה, אבל ברובן תבלה את השנתיים הראשונות ב-QA ואת השלוש הבאות בלהיות code monkey ואז אם יהיה לך מזל אולי מישהו יעזוב או חלילה ימות ותצליח להתברג בצוות פיתוח סביר שייתן לך ניסיון מהותי. בצבא יש סיכוי סביר למדי שתוך 3 שנים תהיה כבר התוכניתן הוותיק בצוות. זה שמקבל את המטלות הקשות ביותר ומתמודד עם בעיות משמעותיות או הכרעות מורכבות. יש סיכוי שתהיה גם ראש צוות ותראה את כל עולם התוכנה מזווית חדשה לגמרי ובעלת משמעות רצינית גם על המשך הקריירה שלך כמתכנת מהשורה.

המוניטין

עם כל הציניות, זאת שאנחנו, התוכניתנים, כל כך אוהבים, ליחידות התוכנה יש מוניטין מצוין. אתה יוצא מהצבא עם 6 שנים ניסיון ואנשים מעריכים את זה. הם יודעים שעשית דברים והם יודעים שדרשו ממך לא מעט והם יודעים שאתה שווה משהו. החברות בארץ מלאות בבוגרי היחידה שלך שממשיכים לשפר את המוניטין שלה בכל יום שעובר ועושים לך שירות בחינם. לפעמים זה מרגיש כאילו במקום לרדוף אחרי מקומות עבודה הם רודפים אחריך וזה הבדל של שמיים וארץ בבטחון העצמי.

האנשים

לא בכל מקום בצבא אתה מוצא את עצמך מוקף באנשים נהדרים. זה לא שכל התוכניתנים נהדרים, אבל אני ללא ספק יוצא מהשירות עם עשרות חברים חדשים טובים ומאות חברי פייסבוק

אבל זה לא רק שהאנשים נחמדים, כי אנשים נחמדים יש גם בגולני. במהלך 6 שנות שירות, אדם שהוא אפילו טיפה חברתי, ייצור קשרים טובים עם עשרות אנשים שישתחררו בזמן שהוא עדיין יהיה בצבא. הם ימצאו עבודות ויתקדמו בהן וכשיצא לחפש עבודה אנשים אלו יהיו הנכס הכי גדול שלו. ממליצים בכל חברה שניה שתרצה לעבוד בה זה לא משהו לזלזל בו, זה הכרטיס המהיר שלך פנימה.

לסיכום חייבים לציין גם את החסרונות, ובהחלט קיימים כאלה. אני לא אפרט עליהם באותה המידה פשוט כי אני בטוח שאת זה יכול לעשות טוב יותר מישהו ממורמר יותר מהמערכת אבל הנה שלושה עיקריים:

• התחייבות מוקדמת – להתחייב ל-6 שנים בגיל 18 זה גרוע פחות רק מלהתחייב ל-9 כעתודאי. אני מכיר עשרות אנשים שקלטו במהלך השירות שהם לא אוהבים תכנות כמו שהם חשבו, חלקם אפילו נטשו את המקצוע למרות התנאים. לא כיף לגלות שאתה שונא את המקצוע שלך אבל אינך יכול להתפטר ב-4 שנים הקרובות. קצת מזכיר את המתמחים…
• מערכת צבאית – היא בכל זאת לא ממש המערכת המושלמת. זה מתחיל בזה שגם התוכניתן הכי מבריק ביחידה ימצא את עצמו מבלה לעיתים רבע מהזמן שלו בשמירות. זה מטופש וזה מיותר אבל זה המצב. בנוסף יש בירוקרטיה צבאית, טקסים, דרגות, דיונים וכל כך הרבה בלה בלה שלפעמים בא לנעול את החדר ולא לתת לאף אחד להיכנס. לפעמים גם עושים את זה.
• התואר – אפשר לסיים תואר אקדמאי בזמן השירות. אני מכיר המון אנשים שעשו את זה ואפילו אני, שהפכתי את מריחת התואר לאומנות של ממש, נמצא בסיומו. אבל כל תוכניתן יגיד לכם שהתואר זה הסיוט הכי גדול בחיים שלו. זה לעומת רוב האנשים שיגידו לכם שתקופת התואר היא מהיפות בחייהם.
• חוסר היכולת לבחור – יש תוכניתנים שמרוצים מאוד מההצבה שלהם, הם מגיעים בדיוק למקום שרצו. אבל יש לא מעט שמגיעים לשפה מיושנת או תשתיות כשהם רוצים אפליקציה או כל דבר אחר. בקיצור, אתה לא בדיוק שולט בגורלך, ולמרות שיש הרבה מקרים של אנשים שהצליחו לעבור מקום, יש גם הרבה שלא.

אז מי שחשב שקורס תכנות הוא מסלול מושלם – הוא לא. אבל הוא בהחלט מסלול מצוין ואני חושב שזו אחת מההחלטות הטובות שעשיתי בחיי, למרות שהייתי ילד מטומטם בן 18 בלי מושג מהחיים שלו.

נ.ב.

אתמול פורסמה ב-The Marker כתבת המשך. לא ראיתי לנכון לשנות דבר בפוסט זה למרות שיש מספר מקומות שהכתבה החדשה מדברת על נושאים אלה. אגב, גם הכתבה הזאת היא לא בדיוק שיא הדיוק…